לפניי בקשה לקיים צוואה בעדים של המנוח צ.א. ז"ל והתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה.
רקע והליכים
1. המנוח צ.א. ז"ל נפטר ביום 30.12.2011 בגיל 67. עד שנת 1994 היה המנוח נשוי לגב' ש.צ. ומנישואין אלה נולד הבן צ.מ.ח., המתנגד לקיום הצוואה (להלן -
המתנגד).
2. המשיבים הם אחייניו של המנוח, ילדיה של אחותו ע.מ. (להלן - המשיבים). המשיבים הגישו לרשם לענייני ירושה בקשה לקיים צוואה של המנוח מיום 6.5.2011. על פי הצוואה, כל רכושו של המנוח יחולק בחלקים שווים בין שלושת המשיבים. הצוואה מאומתת בחתימתם של שני עדים, כ.א. ומר א.ש.
הצוואה הופקדה אצל הרשם לענייני ירושה ביום 29.5.2011 ע"י המנוח.
הבקשה לצו קיום צוואה נתמכה בתצהירו של מר ת.מ., אחד הזוכים על פי הצוואה, שהצהיר כי נסיבות עריכת הצוואה אינן ידועות לו. הוא הצהיר ככל הידוע לו, הצוואה נערכה במשרדו של עו"ד XXX, בנוכחות שני עדים.
3. כנגד בקשה זו הוגשה התנגדות מצד הבן. המתנגד טוען כי אין לקיים את הצוואה מיום 6.5.2011, אלא יש לקיים את צוואת המנוח מיום 8.8.2004, צוואה בו הוריש את נכסיו לבנו-המתנגד. בהתנגדות נטען לאי צלילות דעתו של המנוח. על פי המתנגד, המנוח עבר אירוע מוחי קשה בשנת 2005, ומאז מצבו המנטלי הלך והתדרדר, ובמועד החתימה על הצוואה, לא היה צלול בדעתו ולא הבין על מה הוא חותם. לטענת המתנגד, המנוח ערך בעבר שתי צוואות אצל עו"ד XXX, ובשתיהן ציווה למתנגד את כל רכושו, בעוד המשיבים מונו כמנהלי עיזבון.
את הטענה כי המנוח לא היה צלול בדעתו ולא היה יכול להבחין בטיבה של הצוואה תומך המתנגד בתצהיר של מר י.ס., שעבד עם המנוח והיה עמו בקשר הדוק, עד כחודשיים לפני פטירתו.
המתנגד מוסיף וטוען בהתנגדות כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת. לטענתו, המשיבים ניצלו את הקשר החם שהיה להם ולאימם עם המנוח, וככל הנראה נטלו את המנוח בתחבולה לעורך דין שהמנוח אינו מכיר, תוך ניצול אי צלילות דעתו, ודאגו להחתימו על צוואה חדשה, בה הם הופכים ממנהלי עיזבון, ליורשים.
המתנגד מוסיף וטוען שאין זה סביר שהמנוח ינשל את בנו ויוריש את רכושו לאחייניו. הצוואות הקודמות שערך אצל עו"ד XXX מלמדות על רצונו של המנוח לצוות את רכושו לבנו, ולדבריו המנוח גם הודיע לו בכל הזמנים, כי ציווה לו את כל רכושו.
4. טענה נוספת בפי המתנגד היא, כי נפלו פגמים בצוואה והיא אינה ממלאת אחר הוראות החוק. בבקשה נטען כי המתנגד הצליח לאתר את אחד מעדי הצוואה, מר א.ש., שמסר תצהיר על נסיבות חתימתו כעד לצוואה. על פי התצהיר, מר ש' לא ראה את המצווה חותם על הצוואה, לא הוצגה בפניו תעודת זהות של המצווה, הצוואה לא הוקראה בפני המצווה ו/או בפני מר ש', והמצווה לא אישר בפניו שזו צוואתו. על פי התצהיר, עורך דין XXX הראה לעד היכן לחתום, הוא חתם ויצא מהמשרד, כאשר העד השני כלל לא נכח באותו מעמד.
נטען איפוא, כי האמור בתחתית הצוואה, באישור של העדים, כלל אינו נכון.
המתנגד טוען כי הפגמים בצוואה הם פגמים שלא ניתן לרפאם באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה, ועל כן אין לקיים את הצוואה.
5. המשיבים, בתגובה להתנגדות, טענו כי המנוח נתן צוואתו בכתב בפני עדים ולא נפל כל פגם בצוואתו של המנוח. עוד נטען, כי צוואתו זו של המנוח, היא צוואה בפני רשות, וזאת כיוון שהצוואה הופקדה בידי הרשם לענייני ירושה בבאר שבע. נטען כי עצם הפקדתה של הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה, יש בה כדי להעיד על רצונו של המנוח כי צוואתו זו, תכובד.
המשיבים אינם מכחישים כי המנוח ערך צוואה קודמת, אך לטענתם, משנודע למנוח כי המתנגד אינו בנו הביולוגי, ובנוסף לכך גנב ממנו כספים והעבירם לאמו, החליט לנשל את המתנגד מצוואתו.
לטענת המשיבים, המנוח היה צלול לגמרי בדעתו, וידע היטב את משמעות מעשיו. הוא ביצע את הצוואה האחרונה על פי דעתו האישית ובהתאם לרצונו המלא והחופשי, ללא ידיעתם של המשיבים או של אמם, ורק לאחר שהפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה, הודיע כי שינה את הצוואה, נישל את המתנגד והוריש את כל רכושו למשיבים.
לטענת המשיבים, לא היה להם כל קשר עם עו"ד XXX טרם עריכת הצוואה, והם מעולם לא נפגשו איתו.
6. להשלמת התמונה יצוין כי כי על פי החלטה של כב' הרשם לעניני ירושה (מיום 6.3.2012) בקשה של המתנגד לקיום צוואת המנוח מיום 8.8.2004 הוחזרה לבא כוחו בהתאם להוראות תקנה 14(ב)(7 לתקנות הירושה. באותה החלטה הוצע כי המתנגד ישוב ויגיש בקשתו לקיום הצוואה המוקדמת על מנת ששתי הבקשות יעמדו בפני בית המשפט, אך למיטב ידיעתי עד היום לא הוגשה בקשה כאמור.
7. בהחלטתי מיום 23.9.2012, קבעתי כי הדיון בתיק יפוצל, כך שתחילה תידון שאלת כשירות הצוואה מיום 16.5.2011, מבחינת עמידה בדרישות המנויות בסעיף 20 לחוק הירושה. קבעתי, כי בשלב שני, במידת הצורך וככל שהדבר יהיה רלוונטי, יידונו טענות נוספות של המתנגד בדבר כשירותו של המצווה לערוך צוואה, ובדבר השפעה בלתי הוגנת.